השיא ההיסטורי הרשמי של הטמפרטורה הגבוהה ביותר שייך עדיין לעמק המוות (Death Valley) בקליפורניה, שם נמדדו 56.7°C.

עם זאת, מחקרי אקלים משנת 2025 מצביעים על כך שבאזורים במזרח התיכון (כמו כווית ועיראק) ובפקיסטן, טמפרטורת הנורה הרטובה — שילוב של חום ולחות — הגיעה לרמות שאינן מאפשרות לגוף האדם לקרר את עצמו. עובדה זו הופכת את האזורים הללו לנקודות החמות והמסוכנות ביותר למגורי אדם בעשור הנוכחי.

בקוטב הדרומי, באנטארקטיקה, נמצאת תחנת המחקר הרוסית ווסטוק (Vostok). ב־21 ביולי 1983 נמדדה שם הטמפרטורה הנמוכה ביותר בהיסטוריה: ‎89.2°C-‎.

נתוני לוויין חדשים מינואר 2026 מאשרים כי ברכסים הגבוהים של אנטארקטיקה קיימים כיסי אוויר שבהם הטמפרטורה עשויה לצנוח אף ל־94°C-‎ — רמה שבה האוויר עצמו הופך למסוכן לשאיפה ללא ציוד הגנה מיוחד.

אם חשבתם שבישראל יורד הרבה גשם, כדאי שתכירו את צ'ראפונג'י (Cherrapunji) שבהודו, המחזיקה בשיא העולמי של כמות המשקעים בשנה אחת: 26,471 מ"מ.

לשם השוואה, בתל אביב יורדים כ־550 מ"מ בשנה בממוצע. מבחינת עוצמה רגעית, האי ראוניון (Réunion) שבאוקיינוס ההודי מחזיק בשיאים רבים של משקעים בזמן קצר, כתוצאה מסופות טרופיות אדירות שמרוקנות כמויות מים בלתי נתפסות בתוך שעות ספורות.

השיא של מהירות הרוח הגבוהה ביותר (שאינה בתוך טורנדו) נמדד באי בארו (Barrow Island) שבאוסטרליה במהלך ציקלון "אוליביה" בשנת 1996, והגיע ל־408 קמ"ש.

בשנת 2025 נרשמו במהלך שיא עונת ההוריקנים באוקיינוס האטלנטי משבי רוח שהתקרבו לערכים הללו, מה שמעורר בקרב מטאורולוגים דיון על הוספת "דרגה 6" לסולם סאפיר–סימפסון למדידת עוצמת הוריקנים.

במדבר אטקמה (Atacama) שבצ'ילה קיימים אזורים שבהם לא ירד גשם משמעותי במשך כ־400 שנה. האוויר שם כה יבש והאדמה כה צחיחה, עד שנאס"א משתמשת באזור כדי לבחון רובוטים המיועדים למשימות על כוכב המאדים.